פסק-דין בתיק ע"א 11369/07

            המשיב תבע את המערערים בבית-משפט השלום בירושלים להשבת סכום כסף ששולם על-ידו עת הזמין מהמערערים עבודות אלומיניום בביתו (חלונות ודלתות). המשיב שילם את מלוא התמורה (106,385 ש"ח) מראש, על-פי הצעת מחיר שניתנה לו.

לאחר שנחתם ההסכם בין הצדדים, ובמהלך עריכת המדידות, נדרש המשיב לשלם למערערים סכומים נוספים, בין היתר בטענה שהמפרט שהוצג למערערים לא כלל עבודות מסוימות או רכיבים מסוימים, שהתברר בהמשך כי יש צורך לבצען ולספקם. בנוסף, העמידו המערערים תנאים שונים מהמוסכם לגבי מועד הביצוע. לנוכח מהלכים אלה, הודיע המשיב על ביטול ההסכם ותבע את השבת הסכומים ששילם, בצירוף פיצוי בגין נזק לא ממוני. המערערים הגישו תביעה שכנגד על סך 54,411 ש"ח, בה נטען, כי החלו בביצוע ההזמנה, רכשו חומר מצדדים שלישיים וייצרו חלק מהמכלול שהוזמן על-ידי המשיב, כך שנגרמו להם הוצאות.

בית-משפט השלום (כב' השופט א' רובין) בחן בפירוט את כל טענות הצדדים ופסק, כי המשיב היה זכאי לבטל את ההסכם נוכח הפרתו היסודית מצד המערערים (או נוכח מצבור של הפרות, שחלקן הפרות צפויות, העולה כדי הפרה יסודית המזכה בביטול). בית המשפט הגיע למסקנה, כי המערערים העמידו את המשיב במצב בלתי אפשרי לנוכח דרישותיהם הנוספות, שלרובן (אם כי לא לכולן) לא היה יסוד, כאשר קבלתן על-ידי המשיב היוותה תנאי מצד המערערים לביצוע העבודה בפועל. לפיכך נקבע, כי המשיב זכאי להשבת הסכום ששילם בתוספת פיצוי בגין נזק לא ממוני.  בגדר כך גם פסק בית המשפט כי דין התביעה שכנגד להידחות.

מעבר לדרוש מצא בית המשפט, כי הנזקים שנגרמו למערערים עקב ביטול ההסכם (למקרה שייקבע כי המשיב לא היה זכאי לבטלו), מסתכמים בסכומים נמוכים בהרבה מאלה שנתבעו בתביעה שכנגד.

עוד נקבע, כי בנסיבות המקרה דנן, קיימת הצדקה לחייב בהשבה גם את המערער מס' 2, בדרך של "הרמת מסך", שכן המערערת מס' 1 הייתה "קליפה ריקה, נטולת תוכן כלכלי ממשי, אשר שימשה לצורך התקשרויות חוזיות", היוותה מסגרת לקבלת התחייבויות, כאשר התמורה הועברה לחברה אחרת, שהיא זו שנתנה למשיב קבלה, חברה שגם הזמינה את החומר מספק האלומיניום, בעוד שלמערערת 1 כלל לא היה תיק במע"מ במועד הרלוונטי.

בערעורם תוקפים המערערים כמעט את כל ממצאי פסק הדין. בעיקרו של דבר, מלינים המערערים על ממצאי עובדה וטוענים, כי ראוי היה להעדיף עדויות וראיות אחרות על פני אלו שבית המשפט הציב ביסוד פסק דינו. כידוע, ככלל, אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאי עובדה, ובמקרה דנן אין מקום לסטות מעיקרון זה. כמו כן, לא מצאנו כי נפלה טעות כלשהי בהחלת הדין על העובדות שנמצאו על ידי בית המשפט.

בא-כוח המערער הדגיש בטיעונו לפנינו, כי בהודעת הביטול ששלח המשיב (ת/12) הייתה התייחסות לשינוי בלוח הזמנים, ולא נטען להפרות נוספות, כאשר בסוגיה זו לא הייתה הפרה, בוודאי לא הפרה יסודית. אלא שעיון בהודעת הביטול מעלה, כי המשיב התייחס גם להפרות נוספות מצד המערערים, לרבות דרישות המחיר שנמצאו לא מוצדקות בחלקן הגדול על ידי בית המשפט.

באשר לחיוב המערער מספר 2, בדרך של "הרמת מסך", נטען, כי המשיב לא טרח להציג תיעוד חשבונאי של המערערת מס' 1, שיש בכוחו לבסס ממצא כי הינה "קליפה ריקה", כגון: מאזנים של המערערת או דיווחים שלה למע"מ. אין ממש בטענה זו. בנתונים שהוצגו על ידי המשיב היה די כדי להראות שהמערערת מתנהלת בצורה לא שגרתית, החורגת ממהלך העניינים העסקי הרגיל והמקובל, ובתור שכאלה היה בהם די כדי לבסס, לכאורה, את טענותיו של המשיב ולהעביר את נטל הבאת הראיות (הנטל המשני) אל כתפיה של המערערת. לכך יש להוסיף, כי תיעוד חשבונאי כגון זה, נמצא ממילא בידיה של המערערת ובידיעתה הבלעדית. הימנעותה של המערערת להציג תיעוד זה לבית המשפט פועלת בנסיבות העניין דווקא לחובתה.

על יסוד כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות וכך אנו מורים. המערערים ישאו בהוצאות המשיב וכן בשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ש"ח להיום ובתוספת מע"מ.

המזכירות תמציא העתקי פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום י"א באדר ב, תשס"ח (18 במרץ 2008) בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: